ספר חדש לדויד גרוסמן

אתמול הוצע לראשונה למכירה ברשת ספרו החדש של דויד גרוסמן, "אשה בורחת מבשורה". הספר, שעליו שקד גרוסמן בחמש השנים האחרונות, עוסק באורה, אימו בת החמישים של חייל היוצא למבצע צבאי גדול. על מנת לא להיות בבית כשתגיע הבשורה הרעה, שהיא בטוחה שבוא תבוא, היא יוצאת אל הגליל ולוקחת איתה את אהוב נעוריה. השניים נודדים יחדיו ברחבי הארץ.

גרוסמן סירב להתראיין לרגל צאת הספר. במקום ראיון כתב טור אישי, המתפרסם באתר ההוצאה לאור של הספר, הספריה החדשה. למרבה הצער, הבשורה המרה שממנה נמלטת אורה מוכרת לגרוסמן היטב: לפני שנה וחצי, במלחמת לבנון השנייה, נהרג בנו אורי, כאשר טיל פגע בטנק שלו. בטור האישי שלו כותב גרוסמן שבנו הכיר היטב את עלילת הספר והדמויות שבו, ונהג לשאול את אביו מה התחדש איתם. גרוסמן אומר כיום, "היתה לי אז תחושה – או נכון יותר, מִשאלה – שהספר שאני כותב יגונן עליו."

ועוד הוא כותב: "כתיבת הסיפור הסתיימה. כמעט חמש שנים שבהן כתבתי כל יום, וכל היום. כעת אני מרגיש כאילו אני "יוצא לאור" במובן הפשוט והמילולי של הביטוי: יוצא מחדר שהייתי בו זמן רב, ועומד (וממצמץ) מול האור.

"את הכתיבה אני חוֹוה כמו תהליך של הסרת עוד ועוד שכבות של קטרקט, שמונעות ממני לראות נכוחה את הסיפור שאני כותב. אולי הן נוצרו בי מפני שמעולם לא העזתי להביט למקום התרחשותו של הסיפור הזה בתוכי. או אולי אני לא די בשל – כאדם או כסופר – להבין את מה שהסיפור אומר לי, לעמוד מולו.

"הספר מתרחש ברובו בטבע, בהליכה, במסע רגלי בארץ, ואני לא יכולתי לוותר על ההזדמנות לעשות את מה שגיבורי סִפרי עושים, והלכתי איתם. הלכתי מן הנקודה הצפונית ביותר בישראל, בגבול עם לבנון, ועד לביתי במבשרת ציון. שישה שבועות של בדידות בטבע, של התענגות על השקט והיופי של הטבע וגם על מפגשים עם מטיילים אחרים. יש משהו נפלא בפגישות אקראי כאלה. משהו קליל וראשוני כאחד. יושבים ומרתיחים מים, ושותים קפה ומדברים על דברים שבדרך כלל, בכל הֶקשר אחר, היה לוקח זמן רב להגיע אליהם.

"והארץ יפה, על צלקותיה ועל זיכרונותיה המרים, ואינספור גַלעדיה ואנדרטאות הזיכרון שלה. יפה ושופעת, וכל-כך הרבה נחמה יש בה, ברגעים שהיא מניחה לך לשכוח את הרעות והחולות שדבקו בה, ובַמקומות שבהם היא נוף ומרחבים ולבבות פתוחים".

"אשה בורחת מבשורה" יגיע לחנויות הספרים ב-7 באפריל.