חדש בהוצאה

אהרן אפלפלד

והזעם עוד לא נדם

והזעם עוד לא נדם הוא סיפור גלגוליו המוזרים והמרתקים של ברונו ברומהרט.

ברונו הוא ילד יהודי שהפך גידם בפשיטה משטרתית על בית הוריו הקומוניסטים. תחילה הגדם משפיל את ברונו אבל אט-אט הוא נושא אותו בגאון כמי שמשתייך לשבט נבחר. בבגרותו, לאחר השואה, בשיטוטיו באירופה ואחר-כך בישראל מציב לו ברונו מטרה: להזכיר לשרידי "עם המלכים" את ייעודו.

אהרן אפלפלד, אחד מהסופרים החשובים והמוערכים ביותר בעולם, יצר כאן דמות חד-פעמית שהיא גם דמות ארכיטיפית, המצטרפת לגלריה של דמויות אפלפלדיות בלתי נשכחות: ברטה, קטרינה, צילי, ליש, ברטפוס בן-אלמוות ואחרים.

סיפור נדודיו של ברונו וקורות השליחות הגדולה שלקח על עצמו מתפרשים על פני מרחב גדול וזמן ארוך. זהו בוודאי, מן הבחינה הזו, הרומן המקיף ביותר של אפלפלד. את עלילת התנועה הגדולה הזו, שהיא כמו תמיד אצל אפלפלד, עלילת חיפוש אחר הגרעין הנסתר שאמור להעניק משמעות לחיינו, כבני אדם וכיהודים, הסופר מעצב בלשון דיווחית, חסכונית, מדויקת ומוזיקלית להפליא. לשון תפקודית, "חילונית" זו, המשובצת רסיסי פיוט זוהרים, מחזקת את המוניטין של אפלפלד כאמן סגנון דגול.
יגאל שוורץ

מלכים ג'

הרומן החדש של יוכי ברנדס

"סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות. החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים".

שלומעם, נער מן העיר צרידה שבנחלת אפרים, נוטש את ביתו בניסיון לגלות את הפתרון לסודות שמעיקים עליו מילדותו. בשיאו של מסע מיוסר הוא פוגש את "הנסיכה המשוגעת" ומגלה את האמת המדהימה על משפחתו ועל נסיבות לידתו. בהמשך מתחבר סיפורו לאירועים הדרמטיים של עם ישראל באחת התקופות המכריעות בקורותיו, והדמויות השוליות מתחילת הסיפור מתגלות מחדש בתור הגיבורים הגדולים של התנ"ך.

מלכים ג הוא רומן המנהל דיאלוג מרתק עם סיפורי היסוד של עם ישראל. הסופרת יוכי ברנדס, הידועה בהיכרותה המעמיקה עם המקורות היהודיים, נוגעת בשאלה הטעונה: באיזו מידה אנחנו יכולים באמת להכיר את העבר שלנו, הן הפרטי והן הלאומי, ועד כמה הוא משועבד לתכתיבי השליטים המנצחים, המשכתבים את העבר באמצעות סופרים מטעם.

מלכים ג הוא רומן חתרני, שלאחריו תקראו את התנ"ך אחרת מכפי שקראתם אותו עד כה. ברנדס חושפת בדרך וירטואוזית את הבקיעים בסיפורים שעליהם גדלנו ומציעה להם תוספות והשלמות, שרובן מעוגנות באגדות חז"ל, המאירות באור שונה את גיבורי האומה. נחשף גם עולמן החי והתוסס של הנשים, שהוסתר מתחת לרובד הגברי הגלוי של כתבי הקודש. סוף סוף יוצאות אסירות הארמון מירכתי הבמה, והן מתגלות כדמויות מפתח בקורותיה של הממלכה הקדומה.

יוכי ברנדס, שקנתה לה זה מכבר קהל קוראים גדול ונלהב, מגישה לנו רומן תנ"כי סוחף, גדוש תככים ומזימות וגילויים מרעישים. רומן שמעלה לפנינו באורח מהימן ומשכנע זמנים רחוקים, ועם זאת הוא רלוונטי מאוד לימינו.
יגאל שוורץ

אמבט האבץ
(שתי נובלות)

מאת מרגרט מצאנטיני

מחברת רב-המכר "אל תזוזי"

זורו מאיטלקית: סביונה מאנה, אמבט האבץ מאיטלקית: דן אנג'לו מוג'ה

אמבט האבץ הוא סיפור אהבתה של הגיבורה לסבתא שלה, אישה גדולה מן החיים השוכבת מתה כעת ופניה אל האַיִן, שחיתוך פיה המריר חתום לתמיד. "אני יורדת מהמיטה ומגיעה לחצר. אני צועדת בשדות, במקום שבו השמש שקעה כשהייתי ילדה. תודה לך, סבתא, שהזמנת אותי לריקוד הוואלס המקוטע הזה. ואלס החיים שממנו ניבטים כל בני המשפחה, כל סיבוב - פנים חדשות."

זורו הוא סיפורו של אדם שנפלט אל הרחוב. בשבילו "החיים הם יום, יום אחד בלבד, מעלות השחר ועד שקיעת השמש. סוף פסוק". מעוֹרם של דרֵי הרחוב נודפת הצחנה של כל מה שאין להם, אבל גם של כל מה שחסֵר לנו. כי מי מאיתנו לא השתוקק פעם לצנוח כמו מריונטה באמצע הרחוב, ולשמוט את הראש על דופן של קיר, ולתת לנהר להמשיך בלעדינו במסלולו הכביר, התובעני. להיחלץ מהזרם בשלום. פיסה דוממת של רקמה אנושית על רצפת האנושות.

שתי נובלות נוקבות ומכמירות לב מאת מרגרט מצאנטיני, מחברת רב-המכר אל תזוזי שזכה בפרס סטארגה היוקרתי ב-2002 ונמכר עד כה ביותר ממיליון עותקים (ראה אור בהוצאת כנרת-זמורה ביתן).

אהבת הארץ

שירת הארץ ונופיה

ערכה: תלמה אליגון-רוז

צילם: שלמה רוגלין עיצב: אמרי זרטל

שלל נופים, עשרות שירי ארץ ישראל

רציתי להביע את אהבתי לארץ ישראל בשיר. רציתי לגעת בנשמת האומה – בכמיהה העצומה בגעגוע שקיים בכולנו לארץ הזאת, גם כיום כשאנו חיים בה ככל העמים. געגוע שנטוע בנו מדורי דורות.

אהבת הארץ היא המאחדת את כולנו, היא אש התמיד שלנו.

מתוך אהבה זו יצאתי לטייל בשבילֵי השירים היפים על הארץ ולספר דרכם את נפלאותיה ואת קורותיה, לתאר את יופייה, לכאוב את ייסוריה, לחלום את תקוותיה - להלל, להודות ולשמוח בפריחתה.

לממד נוסף של יופי זכו השירים המרגשים הללו מידי שלמה רוגלין, קיבוצניק בן יקום,
שאהבת הארץ שלו הופכת כל תמונה וכל פיסת נוף שהנציח לשיר אהבה דומם לארצנו.

וכך אתם מוזמנים לצאת איתנו למסע משולב בשירת הארץ ובנופיה – מ'ציון תמתי'
אל 'מולדת יחפה', לגלות מחדש ש'אין לנו ארץ אחרת', לקחת מקל ותרמיל ולצעוד בשבילי הגליל עד ים המלח, לראות כלניות ורקפות, לשמוע את שקשוק מרכבתו של השר מונטיפיורי ברחובות העתיקים של ירושלים, לראות את אליעזר בן יהודה רכון על שולחן עבודתו מחדש וממציא מילים יומם וליל, להשקיף על יואל סלומון וחבריו רוכבים על סוסים בעמק שנמלא ציוץ ציפורים, לראות את הנחלאים רוקדים 'הורה כרוב', להצטרף לחולמים המאמינים באדם ולמתפללים ל'אדון עולם', ש'יעשה שלום עלינו'. כל מה שנותר לנו - לאחל לכולנו, אוהבי הארץ ובניה, 'שלא ייגמר לעולם'.

שלכם,
תלמה אליגון-רוז