"חבר במסדר סופרי המתח" - על ליעד שהם בתקשורת

ליעד שהם, מחבר הספר החדש "מספר חסוי" (הוצאת כנרת) התראיין לישראל היום ("כמעט ג'ון גרישם") ומקור ראשון ("דיוקנו של מחבר ספרות מקצועית"). זהו ספרו השישי במספר, וספר המתח השני, אחרי "שבוע באמצע החיים". "האמת היא שאני לא יודע למה לא התחלתי מלכתחילה לכתוב ספרי מתח", אומר שהם ל"ישראל היום". "לפעמים זה לוקח זמן. כשהתחלתי לכתוב לא חשבתי בכלל אם אני מתאים לז''אנר הזה או לא, חשבתי שצריכה להיות לך איזושהי נגיעה לעולם הפשע כדי לכתוב ספרי מתח, ולי לא היתה שום נגיעה כזאת, למרות שאני עורך דין. האמת, כשאני חושב על זה, חלק גדול מהסופרים שכותבים בז'אנר הזה של המתח הם עורכי דין, כמו ג'ון גרישם למשל".

זה ז'אנר לא ממש פופולרי בספרות הישראלית

"האמת היא שספרות מתח פופולרית מאוד בעולם, ובארץ באמת אין הרבה ספרים כאלה. היום אני יודע עד כמה יש לזה ביקוש בארץ. אנשים רוצים לקרוא עלילות מתח שמתרחשות כאן ועכשיו, במציאות שלנו, עם בתי משפט ישראליים, משטרה ישראלית וגיבורים ישראלים. אני מצר על כך שאין יותר סופרי מתח בארץ, אבל אני חושב שלקורא הישראלי יש רצון עז לקרוא ספרי מתח".

והעובדה שאתה עורך דין מחלחלת לכתיבה שלך?

"אני כותב על דברים שמוכרים לי. כשאני מתאר את מערכת המשפט הישראלית, אני מתאר אותה כפי שהיא מוכרת לי. בכל מותחן יש בדרך כלל הסתבכות משפטית, ואני חושב שזה יתרון גדול מאוד שאתה מכיר את המערכת ומתאר את הדברים מההיכרות שלך, זה יוצר אמינות".

מתי נשלפה לראשונה המקלדת? - שואל מקור ראשון.
"בשלב מאוחר. כבר הייתי לאחר שירות צבאי בחיל המודיעין, בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בחו"ל. כשחזרתי מלונדון, הרגשתי מדוכא. בוא נקרא לזה הלם קליטה. הצטרפתי למשרד עורכי-דין והתבאסתי. זהו? אמרתי לעצמי, נגמרו לי המסגרות שכולנו עוברים ועכשיו אשב לי ככה במשרד עד גיל 65? מתי אצא לחופש בכלל? כדי להשתחרר מעט מהמועקה, הייתי לוקח מהמשרד בלוקים צהובים ובלילות ממלא אותם במה שנהיה ב-2001 הספר הראשון שלי, 'לונדון בפיתה'".

"אתה לא יודע כלום כשאתה הולך ללמוד משפטים. היתה לי תדמית על המקצוע רק מספרים ומסרטים, וכשאתה מתחיל לעבוד אתה מגלה שזה לא בדיוק ככה אלא הרבה יותר אפור. בספר, דרך אגב, האפרוריות עוברת מהר מאוד".