יום חמישי 15 מאי 2008
ספרים חדשים בהוצאה
אלברט שפאר מאת יואכים פסט (מאנגלית: אסף תמרי ועמית יריב)
אלברט שפאר הוא תעלומה גדולה. האדריכל המובטל, הבינוני, של שנת 1933, עת היטלר עלה לשלטון, היה תוך זמן קצר למתכנן הבניינים החשוב ביותר של הרייך השלישי, להוגה התוכנית הגרנדיוזית שנועדה להפוך את ברלין ל"גרמאניה, בירת העולם", ולבמאי ותפאורן מפגני העוצמה של המפלגה הנאצית שנערכו בנירנברג. בשנת 1942 מינה אותו היטלר לשר החימוש והוא הכפיל פי ארבעה את ייצור כלי הנשק והתחמושת – הישג מדהים שאִפשר לצבא הגרמני להחזיק מעמד בשדות הקרב והאריך את משך המלחמה.
חייו של שפאר היו מלאי סתירות. אף שהיה החבר היחיד בעילית הנאצית שהיטלר פיתח כלפיו יחס אישי וראה בו יותר מאשר רק איש מנגנון (היו שכינו אותו גם "אהבתו הלא-ממומשת של היטלר"), הוא נשאר תמיד מחוץ לחוג המקורבים הפנימי של הפיהרר. בעיני עצמו הוא היה אמן, העומד מעל מאבקי הכוח הגסים בין הבריונים שסובבוהו, אבל השאפתנות הענקית עיוורה את עיניו מראות את הפשעים הנוראים נגד האנושות ואת הרס אירופה שחוללה ארצו. לאחר שנחסך ממנו עונש המוות במשפטי נירנברג הוא שקד על טיהור שמו בציבור, עד כי בעבור רבים הוא נעשה סמל לגרמניה האחרת.
יואכים פסט, היסטוריון בעל שם עולמי בתולדות הרייך השלישי ועורך זיכרונותיו האישיים של אלברט שפאר, בוחן בספר זה את חייו ואת עבודתו של שפאר, שבו הוא רואה מייצג העם הגרמני. ביוגרפיה מבריקה וחדה זו הינה תרומה נכבדה ביותר לסיפורה של גרמניה הנאצית.
"הסיפור המשכנע והמסוגנן ביותר של תופעת שפאר עד היום." The Mail on Sunday
"ספר הכתוב בצורה מבריקה. הסופר... מחייה מחדש דמות היסטורית חשובה על כל שקריה וסתירותיה" Der Spiegel
אשת חיל מאת ליהיא לפיד
"והקשבתי לשקט. אחרי כל כך הרבה זמן שרק נתתי, ושהיו צריכים ממני, וצריכים אותי, ושכל כך התאמצתי להיות בסדר, להיות טובה, אישה טובה, אישה שדואגת לכולם, שקודם כל דואגת לאחרים, כמו שחינכו אותי שאני צריכה להיות. לא לחשוב על עצמי. לא לדאוג לעצמי, אלא לדאוג קודם כל לכל האחרים. לדאוג לילדים שלי, לבעל שלי, להורים שלי, לחברות שלי, לעבודה שלי, לזה שיהיה מסודר, ושיהיה אוכל. וכמו כל אישה טובה אכלתי את מה שנשאר. כי אישה טובה מקריבה את עצמה למען זה שיהיה לכולם טוב. כי אישה טובה לא אומרת עכשיו אני, עכשיו תורי".
אשת חיל מתמודד ברגישות ובכנות כובשת עם המורכבות העצומה והמבלבלת של התפקיד החשוב ביותר בחייה של כל אישה. האמהות. אחד לאחד מפרקת ליהיא לפיד את השקרים המוסכמים ואת האמיתות המקובלות האופפים כמסך עשן את התא המשפחתי המודרני.
מבעד למכתביהן של עשרות נשים, ודרך סיפור חייה שלה, נחשפת המערבולת המסחררת של הקרבות היום יומיים, מאבקי השגרה, להיות אם ואישה, מאהבת ונאהבת, להוות חיק ומקלט ולחפש רגע של שקט עם עצמך בין הרגעים המתישים, והניצחונות הקטנים, במלחמה על הבית.
אשת חיל הוא ספרה השני של ליהיא לפיד.
ספרה הראשון, סודות ששמרתי בבטן, היה לרב מכר.
אוליביה מקימה תזמורת כתב ואייר איאן פלקונר (מאגלית: יעל מולצ'דסקי)
את אוליביה, גיבורת ספריו של המאייר הניו יורקי איאן פלקונר, אין צורך להציג. דמותה הכובשת הטביעה את חותמה על ספרות הילדים, וספרי הסדרה זכו במיליוני קוראים ובפרסים ספרותיים רבים ובהם 'פרס קלדקוט' היוקרתי.
לאוליביה יש תמיד רעיונות חדשים והפעם היא מחליטה להקים תזמורת. היא קוראת לכל בני המשפחה להצטרף, אבל משום מה הם לא ממהרים להיענות לאתגר. אוליביה כמובן לא מתייאשת. "טוב," היא אומרת, "אני אהיה התזמורת".
"גאוני, עדין, ציני, מתוק, דקיק ענוג, מושלם...מדובר בעונג ששמור למפגשים עם יצירות מופת" מרים קוץ, ידיעות אחרונות
"איורים נהדרים, רגישות מינימליסטית עילאית והומור עדין" יעל דר, מוסף ספרים, הארץ
| לינק ישיר | רוצה להגיב? תגובות 0 | TrackBack (0)
סימנטוב מוכר ספרים
אסף אשרי מתראיין לשבתאי קור מ-NRG ומספר על ספרו החדש "סימנטוב" (זמורה ביתן) ומספר על ספרו המתאר סידרת חטיפות המתרחשת בתקופת ספירת העומר, כלומר בימים אלה ממש (היזהרו!) וכן כיצד ניסיונו כמוכר בחנות ספרים עוזר היום בשיווק הספר לקהל הקוראים.
ימים ספורים לפני ליל הסדר, בשעות הערב העמוסות, נכנס בחור צעיר לחנות הספרים בה אני עובד. עמדתי בקופה ומולי שלושה לקוחות. הצעיר המתין בסבלנות וכשהגיע תורו הבחנתי שידיו ריקות. אסף אשרי סימנטוב.
"איך אפשר לעזור?", שאלתי. הוא ביקש את הספר "סימנטוב". אחריו עמדו בתור זוג לקוחות נוסף וביקשתי מאחת העובדות למצוא עבורו את הספר. "אני אסף אשרי", הוא הציג את עצמו, "ורציתי לדבר איתכם על הספר".
לעובדים בחנות ספרים בערבי חג אין סבלנות להרצאות ארוכות. הם שמעו כבר לא מעט סופרים המספרים על ספריהם וכשנשאלו לטעמם הם השמיצו לא פעם ספרים בפני סופריהם.
העובדים התפנו לעזור ללקוחות ונותרנו הסופר ואני. אשרי המשיך ואמר "הספר מספר על סידרת חטיפות המתקיימות בזמן ספירת העומר, הוא נפתח בליל הסדר, כך שהוא מתאים לפסח, ואפשר להמליץ עליו כספר המתאים למתנת חג".
כשלקוח ניגש לקופה אשרי הציע שיעזור לו ופנה למצוא עבורו את הספר. אשרי פנה למדפים ומצא את הספר ביעילות.
החנות התמלאה בלקוחות. חשבתי על אשרי והתכוונתי לפנות לו זמן, אלא שהוא מצא עצמו בן בית, תפקד כעובד מן המניין, המליץ ללקוחות על ספרים, בהם ספרו שלו, והשאיר אותי ואת העובדים האחרים משתאים ומתפעלים.
בין השאר סיפר אשרי שגיבורת ספרו היא מזי סימנטוב, ידעונית ומפקדת יחידת ידעוניות. סימנטוב מוזעקת לפתור תעלומה שבה סידרת חטיפות מסעירה את משטרת ישראל וגורמת לתחושת חוסר אונים בקרב השוטרים.
ללמוד על נפש האדם
בכמה חנויות כבר ביקרת?
"בעשרות חנויות, מי ברכב ומי ברגל, בירושלים ובתל אביב הסתובבתי ברגל ובמקומות שהמרחקים ארוכים יותר, ברכב".
יש לך הרבה אומץ, סיבוב החנויות הזה לא קצת מפחיד?
"תשמע, אם אתה לא אחד מהסופרים האלה שבאים סתם לצעוק למה ספרם לא מונח בקדמת החנות, אז אין עם זה שום בעיה.
"זה אולי קצת מביך, אבל מה שמפחיד ומטריד יותר זו השהייה בחלל אחד במקום שהספר נמצא בו, אתה רואה מישהו מרים אותו ומקווה שהוא ייקח, הוא לא לוקח ואתה מתאכזב, זה קשה וגם הורס קצת את החוויה האינטימית של הסופר בביתו".
אסף אשרי מכיר את חנויות הספרים גם מהצד
השני, מצדו של המוכר. שלוש שנים עבד בחנות ספרים בקניון מלחה, כעובד וכמנהל. באותה תקופה, כשהוא רק בן עשרים וארבע, יצא לאור ספרו הראשון, "משמאל למונליזה", בהוצאת כרמל.
באותה תקופה היית בחלל אחד עם הספר.
"זה היה קשה, אבל אתה לומד כך הרבה על נפש האדם, ועל נפשך ככותב הספר, מה אתה בדיוק רוצה ככותב. אבל שוב, מדובר בהרס החוויה של הסופר שאמור להיות ספון בביתו".
כעובד בחנות הספרים מכרת את הספר שלך?
"כן, עבדתי הרבה זמן בחנות, אז רבים מהאנשים הכירו אותי, וגם אלה שלא, כשהמלצתי להם על הספר, תמיד אמרתי שאני זה שכתבתי אותו, למען הגילוי הנאות".
מזי סימנטוב היא אני
תוך כדי העבודה בחנות הספרים החל אשרי ללמוד תסריטאות בבית הספר לקולנוע סם שפיגל. כשסיים את חוק לימודיו החל לעבוד כעורך בהוצאת הספרים "אופוס", שם ערך ספרי מדע בדיוני ופנטזיה, ובמקביל כתב והוציא לאור את ספרו השני "דיכאון אחרי לידה מחדש" ספר העוסק בשוק הספרים.
עד היום שוק הספרים מפריע לך?
"בשעת הכתיבה מה שמעניין זה הסיפור עצמו, אבל אחרי שהספר יוצא לאור אני מתחיל להתעסק עם כל מה שמסביב".
בוא נחזור לספר עצמו, המשטרה אכן משתמשת בידעונים?
"לא באופן קבוע אבל במקרים חריגים היא אכן נעזרת. למשל, כשישנם נעדרים - הולכים לקוראים בקפה ושואלים אותם, בהחלט קיימים דברים כאלה".
אתה מאמין בזה?
"אני אומר שאם האמונה הזו שרדה כל כך הרבה שנים, כנראה שיש בה משהו. גם פוליטיקאים נועצים ברבנים, והנה לא מזמן פורסם במעריב ספר הסגולות של הרב כדורי, אנשים אכן הולכים להיוועץ ברבנים".
אתה לא חושב שהפוליטיקאים עושים זאת רק בשביל להצטלם?
"אולי כשמדובר בגדולים שאנחנו מכירים בשמותיהם, אבל ישנם בכירים רבים, גם במשטרה וגם בעולם העסקים, שנועצים ברבנים. נוחי דנקנר, למשל, הוא דוגמה טובה, הרי מה יוצא לו מזה שהוא נועץ ברב איפרגן?".
אולי יוצא לו שמתעלמים מכך שיש לו עסקים הפועלים בשבת ולא מחרימים אותו כמו שמחרימים את דודי ויסמן.
"אז אתה אומר שלכולם יוצא משהו בסופו של דבר, אבל עדיין, מדובר בחוכמה ששרדה אלפי שנים ויש בה משהו, אני לא יודע אם כולה אמת, אבל משהו יש שם".
מה עובר עליך בימים שלאחר צאת הספר?
"אני נע בין אופוריה של התרגשות גדולה על כך שהספר סיים כבר את מהדורתו הראשונה ומדפיסים ממנו מהדורה שנייה, לפרפורי חדרים. עוד מעט יעלו ביקורות, חלקן יהיו טובות וחלקן אולי פחות טובות. אבל בעיקר אני מקווה שכולם יכירו את מזי סימנטוב".
ומה עם אסף אשרי?
מזי סימנטוב היא אסף אשרי, בגירסתו הנשית אולי והיא גם הרבה יותר אסרטיבית.
| לינק ישיר | רוצה להגיב? תגובות 0 | TrackBack (0)
יום רביעי 14 מאי 2008
העשירון העליון
התאחדות הוצאות הספרים בישראל פרסמה את רשימת רבי המכר של השנה החולפת. הרשימה מתייחסת לשנה שהתחילה בשבוע הספר הקודם ומפורסמת לקראת שבוע הספר הבא, אשר ייפתח השנה ב-28 במאי.
בשנה שחלפה העניקה התאחדות הוצאות ספרים בישראל את אות "ספר זהב" ל- 50 ספרים אשר נמכרו כל אחד בלמעלה מ-20,000 עותקים ואת אות "ספר פלטינה" ל-34 ספרים אשר נמכרו כל אחד בלמעלה מ-40,000 עותקים.
מתוך הספרים שזכו באות "ספר זהב" וב"ספר פלטינה" הנמכרים ביותר נמצאים ספרים שמשייכים לתחומי הסיפורת, פנאי, ניו אייג' וספרי ילדים.
עשרת הספרים הנמכרים הם האי של סופיה מאת ויקטוריה היסלופ, הארי פוטר ואוצרות המוות מאת ג'יי קיי רולינג, משאלה אחת ימינה מאת אשכול נבו (זמורה ביתן), הסוד מאת רונדה ביירן (כנרת), חווות העלמות מאת שולמית לפיד, שלך סנדרו מאת צבי ינאי, מנהרת הזמן 13- השבת השחורה מאת גלילה רון פדר, האוהל האדום מאת אניטה דיאמנט, מדריך מפה לשביל ישראל מאת צבי גילת, אטלס אנציקלופדי של העולם, מקימי של נעה ירון והגשם של סבא אהרון מאת מאיר שלו.
בועז כהן מהעיתון "גלובס" בוחן את הנתונים הנ"ל וקובע כי מהרשימה ניתן ללמוד על העדפתו של הקורא הישראלי הממוצע כותבים מקומיים , בעצם יש לומר - כותבות מקומיות. שכן הרשימה מאכלסת ברובה סופרות וברשימה אין אף סופר-גבר זר.
אמנון בן-שמואל, מנכ"ל התאחדות הוצאות ספרים בישראל, מחזק את אבחנתו של כהן ואומר: "רם אורן צודק, כשהוא טוען שרוב קוראי הספרים כיום הן נשים ולכן, כנראה, יש דומיננטיות לסופרות נשים. למרות שאישית, אני מסתכל על הקהל שמגיע לשבוע הספר ואני רואה בעיקר משפחות".
כמו כן הוסיף בן-שמואל כי למרות שהספר כבר הוספד מספר פעמים, הוא נשאר חזק מאוד: "בין 1989 ל-1995 הייתה ירידה במכירת ספרים, בגלל כניסת המחשבים והאינטרנט, והטלוויזיה מרובת הערוצים. אבל בשלוש השנים האחרונות הספר חוזר ותופס את מקומו הנכבד בתוך תרבות הפנאי".
| לינק ישיר | רוצה להגיב? תגובות 0 | TrackBack (0)
שונאת פרסים תחיה
הסופרת הבריטית דוריס לסינג, כלת פרס נובל לשנת 2007, ואחת מ-11 הנשים הבודדות שזכו בפרס במשך 106 שנות קיומו, אומרת בראיון לתחנת רדיו בריטית, כי הזכייה בפרס נובל היא מבחינתה :"אסון נוראי".
ניתן היה לצפות שדוקא הזכייה בפרס המכובד ובעקבותיה התגברות ההתעניינות התקשורתית בסופרת ובספריה יגרמו עדנה ונחת לסופרת בת ה-88, אולם לדבריה של לסינג ההתעניינות התקשורתית המוגברת היא דווקא מטרד בשבילה.
לסינג מתארת כי מאז הזכייה היא עסוקה בצילומים ובהענקת ראיונות וכי לא נותרו לה עוד כוחות לכתוב. לדבריה לא תכתוב עוד ספרים.
כזכור, בנאום שכתבה עם זכייתה בפרס נובל ביטאה לסינג את סלידתה מהשפעתם הרעה לדבריה של הטלוויזיה והאינטרנט על הצעירים היום:
"יש לנו בבית אוצר, מטמון שהוא הספרות... כל העושר הספרותי הזה קיים כדי שנגלה אותו שוב ושוב, אנו אותם בעלי המזל שנתקלים בו... דמיינו שהוא לא היה קיים. כמה עניים וריקים היינו...".
באותו ראיו הוסיפה לסינג, כי אנשים צעירים במדינות עשירות איבדו עניין בספרים ובספרות ומעדיפים את הטלוויזיה והאינטרנט, אותו הגדירה כ"מהפיכה" שאת השפעותיה על העולם עדיין איננו תופשים. "איך אנחנו או דעתנו ישתנו עם האינטרנט החדש הזה שפיתה דור שלם אל תוך הריקנות ואוויליות שלו", תהתה.
יש בכך מן האירוניה, שדווקא לסינג מוצאת את עצמה עכשיו מורחקת מכתיבתה ומהעיסוק בספרים על ידי אותם המדיומים שמפניהם הזהירה...
כאן תוכלו להאזין לראיון עם דוריס לסינג.
| לינק ישיר | רוצה להגיב? תגובות 0 | TrackBack (0)
רשמים מהמגרש
זוכרים את טורניר הכדורגל שבו חברו ממיטב סופרינו ומשוררינו (בהם רוני סומק, אשכול נבו, יהלי סובול, ניר ברעם ויחזקאל נפשי) לנבחרת כדורגל המתמודדת מול נבחרת דומה של משוררים וסופרים גרמניים?
המשורר יחזקאל נפשי חזר מגרמניה עם רשמים מהמגרש ומחוצה לו.
| לינק ישיר | רוצה להגיב? תגובות 0 | TrackBack (0)
יום שלישי 13 מאי 2008
ביקורת טובה ל"סיגליות מרס"
אריאל שנבל מהעיתון "מקור ראשון" ממליץ על ספרו של פיליפ קר "סיגליות מרס" (כנרת זמורה ביתן), הראשון מתוך טרילוגיית ה"ברלין נואר" של הסופר.
וכך כותב שנבל על "סיגליות מרס":
"בשנת 2004 אמר הסופר והסטיריקן עוזי וייל כי מאז השואה הזמן הולך אחורה, וככל שמתקדמים בשנים העיסוק בה נעשה יותר ויותר אינטנסיבי. מסתבר שהאבחנה הזו נכונה לא רק לגבי העם היהודי, וכי יותר ויותר יוצרים – גם אמריקאים ואירופים – מתעסקים בנושא מזוויות שונות.
הספר 'סיגליות מרס' הוא חלק מהגל הזה, אולם בכל זאת יש בו משהו שונה שהופך אותו למיוחד ונדיר למדי: הוא אינו עוסק בנאציזם ובזוועותיו באופן ישיר, אלא מספר סיפור – במקרה הזה מתח-בלשי למהדרין – על פי כל כלליו והשטיקים הידועים המלווים אותו, על רקע גרמניה הנאצית, ובמיוחד על רקע אולימפיאדת ברלין 1936.
| לינק ישיר | רוצה להגיב? תגובות 0 | TrackBack (0)
וסרמן וברנשטיין הם זוכי פרס יהודה עמיחי לשירה עברית לשנת תשס"ח
הוכרזו הזוכים בפרסי יהודה עמיחי לשירה העברית לשנת 2008. ועדת השופטים בראשות המשורר ישראל פנקס החליטה לחלק את הפרס, בסכום 60 אלף שקל, בין שני זוכים: פרופ' אורי ברנשטיין והמשורר נתן וסרמן.
אורי ברנשטיין, המכהן כפרופסור לספרות עברית ולכתיבה יוצרת באוניברסיטת בן גוריון בנגב, זכה בפרס על מפעל חיים בשירה העברית.
נתן וסרמן, משורר וראש החוג לאשורולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, זכה בפרס על ספרו "שנתיים", שראה אור בהוצאת "כרמל" בשנת 2007.
פרס יהודה עמיחי נוסד לזכר המשורר ונחשב לפרס היוקרתי ביותר בתחום השירה העברית בישראל. הוא מחולק מדי שנה, זו השנה השביעית, על ידי משרד המדע, התרבות והספורט ועל ידי עיריית ירושלים. בין הזוכים בפרס בעבר נמנים המשוררים ש.שפרה, אגי משעול, מרדכי גלדמן, רוני סומק, נורית זרחי, שמעון בוזגלו, דורית וסרמן, שבא סלהוב ויצחק לאור.
טקס חלוקת פרסי יהודה עמיחי לשנת תשס"ח ייערך במשכנות שאננים בירושלים ב-26 ביוני.
| לינק ישיר | רוצה להגיב? תגובות 0 | TrackBack (0)
סופרים, סיפור אהבה
בעיתוני סוף השבוע האחרון התפרסמו ראיונות עם הזוג המלכותי של הספרות האמריקאית הצעירה (והיהודית) המשתתף בפסטיבל הסופרים בירושלים – הסופרים ניקול קראוס וג'ונתן ספרן פויר.
בראיון לשירי לב-ארי שהתפרסם בעיתון "הארץ" מתאר ג'ונתן ספרן פויר, בין היתר, את חשיבותה של הזהות היהודית בכתיבתו ואת ההבדלים ביחס הקהל האמריקאי לעומת הקהל הישראלי כלפי סופרים מצליחים. ספרן פויר מסרב לראות בעצמו "סלבריטי" ואומר
"אם הייתי סלבריטי חיי היו שונים מאוד. באמריקה לאף אחד לא אכפת מסופרים. זה לא כמו באירופה או בישראל, ששם יש באמת הערכה לסופרים, ואם קורה משהו במדינה כל המיקרופונים מיד מופנים אליהם. סלמאן רושדי יכול ללכת בטיימס סקוור ואף אחד לא יזהה אותו. אני מניח שאם עמוס עוז או דויד גרוסמן ילכו ברחוב בירושלים - אנשים יזהו אותם ויפנו אליהם, נכון? באמריקה אין תרבות ספרותית. הכל ממוסחר. יש לנו תרבות קולנועית, תרבות מוסיקלית, אבל אין סופרים סלבריטאים. וזה עצוב, אבל גם חיובי, כי כסופר אתה מנמיך ראש ועוסק רק בכתיבה."
על טענות מבקרים מסוימים כי קיים דימיון בין ספר הביכורים שלו "הכל מואר" ובין ספרה של אשתו "תולדות האהבה" הוא עונה כי הם בכלל לא הכירו כשכתבו את הספרים האלה, "וגם לא קראנו זה את ספרו של זה עד שהכרנו. אנחנו נשואים, כך שאנשים מחפשים את זה. אם הייתי נשוי לנתן אנגלנדר גם אז אנשים היו מוצאים דמיון בין הספרים שלנו".
בהקשר זה, נזכיר שאנגלנדר הוא חבר טוב של בני הזוג קראוס וספרן-פויר ומשתתף אף הוא בפסטיבל הסופרים בירושלים. היום בשעה 19:30 ייערך במסגרת הפסטיבל פאנל בהשתתפות פויר ואנגלנדר - הנמנים עם הסופרים הצעירים המבטיחים בספרות האמריקאית - והצלחה מקומית ובינלאומית גדולה משלנו, הסופר אתגר קרת.
ואילו הגב' הנחשבת לא פחות לבית ספר פויר, הלוא היא ניקול קראוס, התראיינה לגון בן ארי מהעיתון "ידיעות אחרונות" בו היא קובעת שלא היתה מסוגלת לחיות לצד סופר שאינה אוהבת את כתיבתו: "כתיבה טובה היא הרי השתקפות של השכבה הפנימית ביותר של העצמי, אז אם לא הייתי רואה איזו אמת או חוכמה או יופי בכתיבה שלו, זה לא היה עובד. כמו בכל מערכת יחסים רומנטית, צריך להיות אלמנט של הערצה וכבוד לצד תחושה של שוני – שכל אחד עושה משהו שהשני לא יכול לעשות. מהבחינה הזאת זה קשה, כי שנינו סופרים, אבל עדיין כל אחד מאיתנו עושה את זה אחרת ויש את העניין של 'איך אתה עושה את זה."'?
עוד מתארת ניקול בכתבה את זיקתה לארץ (הן סבה וסבתה מצד אמה והן הוריה הכירו והתחתנו בישראל), את חבלי הלידה שבתהליך היצירה ואת היותה קוראת נלהבת של סופרים ישראלים, בהם דויד גרוסמן, יהודה עמיחי, אשכול נבו ועמוס עוז - עמו תיפגש היום ב-16:00 לשיחה במסגרת פסטיבל הסופרים בירושלים.
| לינק ישיר | רוצה להגיב? תגובות 0 | TrackBack (0)
ליהיא לפיד בראיון לאילנה דיין
לרגל צאת ספרה החדש, "אשת חיל" (כנרת זמורה-ביתן), התראיינה העיתונאית והסופרת ליהיא לפיד לתכניתה של אילנה דיין "מי שמדבר".
בראיון אישי (שאפשר לצפות בו באתר זכיינית ערוץ 2 "קשת") מספרת ליהיא על ההחלטה לחשוף בספרה החדש לראשונה את עובדת היותה אם לילדה אוטיסטית, יעל בת ה-11.5. על ההחלטה היא אומרת כי כלל לא התכוונה לכתוב על בתה ולאחר סיום כתיבת הספר ניסתה במשך כחצי שנה "להוציא" את בתה ממנו ללא הצלחה. "הרגשתי שזה לא יהיה נכון להתחבא," מסבירה ליהיא.
בספר, המוקדש ליעל, מתארת ליהיא כיצד כאישה צעירה ש"כל העולם פתוח בפניה", היא נאלצת להתפכח ולהתמודד עם הפיכתה לאם טרייה - בתחילה עם הולדת בנה הבכור ולאחר מכן עם הולדת הבת, המתגלה כילדה מיוחדת. ברגישות ובכנות יוצאי דופן היא מתארת כיצד משפיעים הגילויים והשינויים בחייה על הקריירה, על הזוגיות עם "החזק" (כפי שהיא נוהגת לכנות את יאיר לפיד בטור העיתונאי השבועי שהיא כותבת) או "הנסיך" (כפי שהוא מכונה בספרה) וגם עמוק פנימה - על המחשבות ועל הנפש.
בספר גם משולבים קטעים ממכתבים שכתבו לליהיא קוראות הטור השבועי שלה, וכך מבעד לסיפור האישי של ליהיא מתגבש לעיני הקורא פסיפס של פיסות חיים ורגעים של נשים שונות ועם זאת, כל כך דומות.
| לינק ישיר | רוצה להגיב? תגובות 0 | TrackBack (0)
נבחרו ששת המועמדים הסופיים ל"פרס הבוקר של כל הזמנים"
הגרדיאן מפרסם כי בבריטניה נבחרו ששת המועמדים הסופיים לרשימת "פרס הבוקר של כל הזמנים". ששת הסופרים והספרים שזיכו אותם בפרס בעבר הם: סלמאן רושדי ("ילדי חצות"), ג'יימס גורדון פארל ("המצור על קרישנפור"), פיטר קארי ("אוסקר ולוסינדה"), שלושתם ראו אור בעברית בהוצאת זמורה-ביתן, וכן נדין גורדימר (הקונסרבטיים"), פט ברקר ("דרך הרפאים", יצא לאור בעברית בסדרת פרוזה של ידיעות אחרונות) וג'.מ. קוטזי ("חרפה, עם עובד"). המבקרים בבריטניה מעריכים כי המועמד המוביל לזכייה בפרס הוא סלמאן רושדי שזכה בפרס בשנת 1981.
פרס המאן בוקר הוא הפרס הספרותי החשוב ביותר בבריטניה ואחד הפרסים היוקרתיים בעולם בתחום הספרות. הוא מוענק משנת 1968 לסופרים בריטים וכן לסופרים מחבר העמים הבריטי ומאירלנד. במשך 40 השנים בהן מוענק הפרס, זכו בו סופרים כגון איאן מקיואן על ספרו "אמסטרדם", מרגרט אטווד על ספרה "המתנקש העיוור" (אשר יראה אור בקרוב בהוצאת "זמורה ביתן"), יאן מרטל שזכה בפרס על ספרו "חיי פיי" (ראה אור בהוצאת "כנרת"), קזואו אישיגורו ("שארית היום", שראה אור בהוצאת "מחברות לספרות") ועוד.
הזוכה בפרס יוכרז ב-10 ביולי.
